"טיפת מים תנקב חור בסלע, לא בבת אחת, אלא בטפטוף מתמיד" לוקרטיוס.

השבוע קפצו לי למסך באופן בלתי תלוי הפתגם הזה ועוד שני מחקרים הקשורים לנושא ההתמדה והחזרתיות. המחקרים הגיעו מעולמות תוכן שונים – מחינוך ועד לקווי ייצור. אני קוראת, ובראש עולה לי תמונה משיעור טאי צ'י.

אני לומדת תנועה חדשה. המדריכה עושה יחד איתי. 

בהתחלה היא חוזרת איתי על כל החלק של הקאטה שאני כבר יודעת ומוסיפה תנועה חדשה.

אחר כך אנחנו חוזרות רק על התנועה החדשה מספר פעמים, ולפני שהיא ממשיכה ללמד תלמידות נוספות, היא חוזרת איתי שוב על התנועות של הקאטה מהתחלה ועד התנועה החדשה.

עכשיו אני עם עצמי, מנסה לשחזר את התנועה כפי שהודגמה לי.

עם המדריכה אני מצליחה לעשות את התנועה, אבל, לעשות לבד זה כבר סיפור אחר לגמרי. פתאום לא בטוחה. איפה עברה היד ומתי להזיז את הרגל, ר ג ע. כל מיני פרטים פתאום חסרים.

אני מנסה.

אני מבינה שהמדריכה השאירה בידיי כלי שעוזר לי: להתחיל מהתחלה ולשלב את התנועה החדשה בסוף. כמו עם שיר ששכחתי חלק מהמילים שלו. לפעמים כששרים מהתחלה את כל הבית או הפזמון, משהו במנגינה, ברצף ובקצב, אולי גם בחרוזים, מזכיר ומחזיר את המילים החסרות. 

ואכן כשאני מבצעת קטע מלא ולא רק את התנועה הבודדת משהו מתחיל לחזור אלי. 

אני מנסה שוב ושוב.

המדריכה מזהה שאני זקוקה לרמז. עושה איתי שוב את התנועה ושוב משאירה אותי להטמיע את התנועה החדשה ואת החיבור שלה לרצף.

התהליך הזה חוזר על עצמו מספר פעמים ובסופו אני מצליחה לעשות את התנועה החדשה גם לבדה וגם כחלק מהרצף. 

אני יודעת כבר, כדי שאני אזכור וכדי שהגוף יזכור, אני צריכה לחזור שוב ושוב . ואז שוב. 

"אני לא פוחד מאדם שהתאמן על 10,000 בעיטות פעם אחת, אלא מאדם שהתאמן על בעיטה אחת 10,000 פעמים" אמר ברוס לי וידע מה הוא אומר.

כדי להיות מיומן באמת צריך התמדה, צריך לשנן, צריך לתרגל, צריך לחזור שוב ושוב ושוב. 

בפעם הראשונה שאנחנו עושים תנועה מורכבת שלמדנו זה עתה, היא לא יותר מאוסף טכני של חלקים שאנחנו מחברים יחד. בפעם השנייה, היא כבר "מוכרת" ושלמה יותר. בפעם השלישית אולי אפילו נוכל לשפר בה משהו, ללטש אותה קצת. בפעם הרביעית מדובר כבר בתנועה שונה לגמרי מהפעם הראשונה.

כשאנחנו חוזרים על תנועה, עם כל פעם נוספת נפנים את המהות שלה עוד קצת. בכל פעם נבין קצת יותר את הכיוונים, נצליח לשחרר ונבצע אותה בצורה רציפה וזורמת יותר.

חזרה על תנועה הוא תהליך ממושך של פיתוח מיומנות.

בכל חזרה כזו נשתדל לבצע טוב יותר ומדוייק יותר. כשהידיים כבר פחות או יותר במקום, ניתן יהיה לשים לב לרגליים. כשהעמידה כבר נוחה וטבעית, נוכל לוודא שהאגן במקומו ושהוא מוביל את התנועה. אחר כך נלמד לסנכרן את כל החלקים יחד. ובמשך הזמן נוכל לדייק וללטש את התנועה עוד יותר עד שבסוף התהליך נרגיש כאילו היא פשוט מתבצעת מעצמה.

אבל עד אז, בואו פשוט נעשה עוד פעם.