בשנת 1999, בביקורו הקבוע של מאסטר וונג פו לאי בישראל, הוא חלק איתנו סיפורים ואנקדוטות משנותיו הארוכות כתלמידו של גראנד מאסטר וונג שו צ'ין. הסיפורים מאלפים ומאסטר וונג ניכן ביכולת סיפור מוצלחת ביותר. התמונה שמצטיירת אודות גראנד מאסטר וונג שו צ'ין היא של אדם ומורה גדול מהחיים, תרתי משמע. 

ביקשנו את מאסטר וונג פו לאי לספר לנו על עצמו וכיצד פגש את מאסטר וונג שו צ'ין, אך הוא העדיף לקצר בדיבור על עצמו והיה עלינו למשוך אותו בלשונו על מנת לשמוע את סיפורו. 

המורה והתלמיד נפגשים

אימו של מאסטר וונג פו לאי נהגה לבקר את מאסטר וונג שו צ'ין מסיבות דתיות, יום אחד לקחה איתה את בנה בן ה 15. כשוונג פו לאי הנער נכנס לראשונה לביתו של מאסטר וונג שו צ'ין הוא ראה תעודות רבות תלויות על הקירות. הדבר היה מנוגד לאופיו הצנוע של מאסטר וונג שו צ'ין והפליא את מאסטר וונג פו לאי, אולם מאוחר יותר הבין שהיתה לכך סיבה. 

מאסטר וונג שו צ'ין תלה אותן על מנת שיגנו עליו משליחיו של צ'אנג קאי שק שעסק בטיהור מתנגדים פוטנציאלים. אדם עם יכולות כשל מאסטר וונג שו צ'ין וקשרים עם אחרים בעלי שיעור קומה, היה צריך להיזהר באותה תקופה. למיטב הבנתו של מאסטר וונג פו לאי, התעודות בכניסה נתלו כדי להזהיר אנשים מלנסות להתנכל לו.

הנער וונג פו לאי שאל את באי הבית לפשר כל התעודות התלויות על הקיר והם ענו לו כי מאסטר וונג שו צ'ין הינו מורה גדול לאומנויות לחימה. באותו רגע החליט הנער ללכת ולהשיג המלצות על מנת שיוכל להפוך לתלמידו של המאסטר. ביחד עם חבר טוב שהפך להיות אחיו לקונג פו השיג המלצות וכך החל ללמוד אצל מאסטר וונג שו צ'ין. 

במשך כשנה וחצי נאלץ הנער וונג פו לאי לעבור מבחנים קשים שמורו הציב בפניו, חלקם פיסיים וחלקם מנטליים. באותה שנה וחצי לימד המורה את הנער מעט מאוד, ובעיקר הניח לו להתבשל עם עצמו. 

מאסטר וונג סיפר כי למאסטר וונג שו צ'ין היו תלמידים רבים נוספים אולם רובם היו בקבוצות שהזמינו אותו ללמד. תלמידיו האישיים היו מעטים, ומעט מאוד נאלצו לעבור מבחנים כפי שהוא עצמו עבר כבר בהתחלה. יתכן וכבר אז היו למאסטר וונג שו צ'ין תוכניות מרחיקות לכת עבורו.

הלימודים מתחילים

לאחר אותן שנה וחצי של מבחנים מפרכים, עדיין היה הנער וונג פו לאי במרחק רב מלהפוך לתלמידו האישי של מאסטר וונג שו צ'ין. את טקס ההיישי עבר רק לאחר 6 שנים של אימונים מפרכים ומבחנים רבים. 

הלימודים החלו והמאסטר החל ללמד את וונג פו לאי שינג אי, חמשת האלמנטים. הלימוד והתרגול של כל אלמנט ארך לפחות חודשיים של אימונים מפרכים. חוץ מהשיעורים שקיבל מהמורה, נדרש הנער להתאמן ולחזור מידי יום על כל החומר שכבר למד. 

מאסטר וונג שו צ'ין היה מורה קפדן וקשוח ביותר. הכלל שהציב מאסטר וונג שו צ'ין היה פשוט – חומר שנלמד, אין לשאול עליו יותר, יש לדעת אותו! לפעמים באמצע האימון היה המורה ניגש לתלמידו ושואל אותו שאלה על משהו שלמד מזמן, אם לא ידע הנער את התשובה היו צפויות לו צרות גדולות. העונשים החביבים על מאסטר וונג שו צ'ין היו שעות על גבי שעות של צאן צ'ואן. 

המעבר לביתו של המורה

השיעורים עם מאסטר וונג שו צ'ין התחילו מוקדם מאוד בבוקר. הנער וונג פו לאי נהג לקום בשעה 02:00 בבוקר, להתאמן כשעה, להתקלח ואז לעלות על אופניו ולרכב לכיוון טאיצ'ונג. מדובר היה בנסיעה של כשעתיים, בדרכים לא סלולות, שכללה נפילות רבות ושריטות ברגליים.

מאסטר וונג פו לאי מספר שבכל ערב היה הולך למתקן האופניים על מנת לחזק ולשמן את הצירים ולהכין את האופניים לנסיעת הבוקר. איחורים לא התקבלו בעין יפה אצל מאסטר וונג שו צ'ין. אם לא הגיע וונג פו לאי הצעיר לרחבת האימון לפני המורה, לא לימד אותו המורה באותו יום חומר חדש. כך היה במשך חמש שנים, וונג פו לאי הצעיר השכים קום על מנת להגיע לשיעור שהחל בשעה 05:00. 

בחלק מאותן נסיעות מוקדמות לטאי צ'ונג היה הנער וונג פו לאי לוקח איתו שקי אורז להעביר מביתו ללקוחות באזור. באחת הנסיעות עצרו אותו שני שוטרים ושאלו אותו לפשר העניין. לא עזרו הסברי הנער והוא נאלץ לחזור ביחד עם השוטרים ולהעיר את אביו שיאמת את גרסתו. מששמע השוטר את הסיפור מפי האב ענה לו כי בשעה כזו מסתובבים בחוץ רק גנבים ומשוגעים והיות והנער לא נראה לו משוגע, חשד בו כי גנב את האורז.

כך המשיך מאסטר וונג לרכב אל מורו שלוש פעמים בשבוע. הנסיעות היו כה קשות עד שלעתים קרובות עוד לפני שהתחיל את האימון כבר כאבו רגליו מהמכות והשריטות. בוקר אחד לאחר חמש שנים פנה אליו מאסטר וונג שו צ'ין ואמר לו "אתה די טוב. מדוע לא תבוא לישון אצלי? כך תחסוך את הנסיעות הליליות ותוכל להתאמן יותר". 

וונג פו לאי הצעיר נרעש מאוד מההצעה. מצד אחד הפיתוי להתקרב למאסטר וונג שו צ'ין, לעבוד עבורו ולשהות יותר במחיצתו, היה גדול. מצד שני, המשמעות של מעבר למגורים עם המורה היא עבודה קשה מהבוקר וויתור על האימון היומי. 

לשהות לצד המורה היו גם השלכות נוספות. הפרוטוקול דרש כי בכל פעם שהמאסטר עבר לידך עליך לקוד קידה ולפגוע עם ראשך ברצפה. הישיבה לצד המאסטר דרשה יציבה זקופה ללא ניע על מנת להראות כבוד. דרישות אלו הרתיעו את וונג פו לאי הצעיר, אולם הנסיעות הליליות הכריעו אותו והוא עבר לגור בביתו של המאסטר.

מאסטר וונג פו לאי מספר את טקס ראש השנה, שדרש כמובן קידות רבות מהרגיל, סיים אחד התלמידים שהיה אחוז כולו יראת כבוד עם בליטה גדולה על מצחו. 

לעזרתו של וונג פו לאי הצעיר נרתמו האנשים האחרים בביתו של מאסטר וונג שו צ'ין שעודדו אותו ועזרו לו לעבור את הקשיים הרבים. וונג פו לאי הצעיר היה התלמיד היחיד אי פעם שהורשה לגור במחיצתו של מאסטר וונג שו צ'ין.

הלימוד אצל המאסטר

השנים שבאו לאחר מכן כללו הרבה אימונים ומעט דיבורים. מאסטר וונג שו צ'ין לא התיר לשאול שאלה על חומר שכבר נשאל עליו. אם רצית לשאול שאלה היה עליך לוודא שלא שמעת את התשובה מעולם ושהתאמנת רבות על התנועה. שאלות על אפליקציות לא היה מקובל לשאול, אם העז התלמיד ושאל בכל זאת, היה המאסטר מדגים עליו את הטכניקה. הדגמות אלו הסתיימו לעיתים קרובות בנחיתתו של השואל על אחוריו וכאב שנמשך ימים רבים. 

פעם אחת בא אל מאסטר וונג שו צ'ין תלמיד שלמד אומנויות קשות ואמר לו שאימן את גופו לעמוד במכות של כלי נשק. הוא טען כי ידיו יכולות לחדור את גזעו של עץ הבננה וכי העור עליהן קשה כאבן. המאסטר אמר לו "קדימה, הכה אותי היכן שתרצה" והתלמיד הכה את המאסטר בבטנו ללא שום תגובה מצד האחרון. עכשיו תורי אמר המורה, הניח את ידו הרכה על התלמיד וחבט בו קלות בתנועה קצרה. התלמיד נפל לאחור ונראה היה כי החבטה כאבה לו מאוד. לאחר אותו יום לא חזר לרחבת האימונים. 

אולם הסיפור לא נגמר בכך. לאחר מספר שבועות החל הכאב באזור החבטה מתגבר ומשפיע על בריאותו של התלמיד. הוא הלך לבתי חולים, לרופאים שונים ולמטפלים ברפואה סינית אך לשווא, כל הבדיקות הראו שהוא בסדר אולם הכאבים השפיעו על יכולתו לנשום ולתפקד. לבסוף החליט לבוא אל מאסטר וונג שו צ'ין ולבקש את עזרתו. 

"עכשיו הוא בסדר" אמר לנו המאסטר וצחק.

הנסיעה ליפן

בשנת 1972 הזמינה הפדרציה היפנית לקראטה את מאסטר וונג שו צ'ין ליפן. לא הייתה זו נסיעתו הראשונה ושמו כבר יצא לו בקרב אנשי אומנויות הלחימה ביפן. באותה תקופה כבר היה מאסטר וונג פו לאי תלמידו הקרוב ביותר של מאסטר וונג שו צ'ין. בטייוואן היו לו עסקים משותפים עם אחיו והוא ביקש ממנו להיפרד על מנת שיוכל ללוות את מורו ליפן.

הפדרציה שהזמינה את מאסטר וונג שו צ'ין ליפן הייתה ארגון שלא למטרת רווח ולכן לא יכלה לממן את נסיעתו. הם ביקשו מבית הספר לגוג'ו ריו להוציא את ההזמנה וכך היה.

ברגע שנחתו מאסטר וונג שו צ'ין ותלמידו ביפן והניחו את מזוודותיהם בחדר המלון צלצל הטלפון. על הקו היו אנשי הגוג'ו ריו שביקשו מהם להגיע לדוג'ו על מנת לערוך מולם קרבות. היות וההזמנה הגיע מהם הנורמה הייתה שיש להם את הזכות לכך. 

מכונית חיכתה לשניים למטה והסיעה אותם לדוג'ו. עם כניסתם הודיעו להם שעליהם להתמודד עם שניים ממורי המכון. הקרב הכפול נגמר מהר מאוד. מאסטר וונג פו לאי אינו מפרט מה קרה בו בדיוק, אולם מציין כי הוא נגמר עוד בטרם התחיל. 

לאחר תצוגת התכלית הזו ביקשו נציגי הדוג'ו ממאסטר וונג שו צ'ין ללמד אותם שינג אי. המאסטר הסכים תמורת סכום כסף גדול מאוד. למחרת כשהגיע לשיעור הראשון, המכון היה מלא מקצה לקצה באנשי קרטה מכל השיטות. הסתבר שאנשי הדוג'ו פרסמו את דבר השיעורים וגבו כסף מכל משתתף שרצה לבוא. כך הרוויחו כסף רב ובנוסף צילמו בחשאי את המאסטר. 

בהדרגה החלו אנשי המכון לנצח בתחרויות. לאחר כשלוש שנים שלימד בדוג'ו החלו מספר סינים ששהו ביפן לחשוד כי משהו אינו כשורה. הם סיפרו על כך למאסטר וונג שו צ'ין. לבסוף, כשנחשף דבר המרמה הפסיק מאסטר וונג שו צ'ין ללמד באותו הדוג'ו. רבים מהתלמידים עזבו אחריו וחלק גדול מהם אף בחרו להמשיך וללמוד אצלו.

מותו של מאסטר וונג שו צ'ין

מאסטר וונג שו צ'ין מת בשנת 1981 כתוצאה ממלנומה וסיבוכים של מחלת הסכרת. לפני מותו הורה לתלמידו, מאסטר וונג פו לאי, להמשיך לטפח את השיטה בטייוואן ולא לזנוח גם את בית הספר ביפן.