כבר כמעט שלושה עשורים שמאסטר וונג פו לאי מבקר אחת לשנה בארץ על מנת להעביר סמינר לכל תלמידי השיטה בישראל. באחד מביקוריו נשאל על ההבדלים בין שלושת השיטות מהן מורכבת שיטת צ'אנג מינג – טאי צ'י, שינג אי ובה גואה. תשובתו מעניינת מאוד ושופכת אור על מקורות השיטה והדרך בה משתלבים בה שלושת הסגנונות. שימו לב במיוחד להערתו האחרונה…

בהתחלה טאי צ'י, שינג אי ובה גואה היו שיטות נפרדות. עם זאת, בכולן היישום ועקרונות הרפואה הסינית זהים ובמובן הזה אין הבדל ביניהן. 

זה תלוי בעצם ברמה של התלמיד. בהתחלה אכן עלול להראות שיש הבדל ממשי בין שלושתן, אולם לאחר הרבה שנים של אימון מבינים שהן למעשה די זהות.

ההבדל בין השיטות הוא מבחינה פיזיקלית, הפיזיקה של התנועה:

טאי צ'י: כוח מעגלי

שינג אי: כוח של משולש, כמו למשל זווית שתומכת את התקרה

בה גואה: כוח ספירלי, עירבולי (טורבולנטי) כמו למשל מערבולות אוויר

בשנת 1949 חיבר גרנד מאסטר וונג שו צ'ין את שלוש השיטות. לא היה זה מקובל שיחברו ביניהן, אבל הוא בחוכמתו ראה את הדמיון שביניהן. מאסטר וונג שו צ'ין ראה איך להשתמש בתרגול שיטה אחת כדי להשפיע לטובה על התרגול בשיטה אחרת. כך נוצרה השיטה שלנו, שיטת צ'אנג מינג,המחברת את שלושת השיטות.

ולבסוף, הצאן צואן הוא תרגול צ'י קונג המיועד לקדם את זרימת האנרגיה, הצ'י, בגוף.

מאסטר וונג ביקש להוסיף כי ההסבר שניתן כאן נוגע לאפיון הפיזיקלי של השיטות, ואינו צריך להשפיע על צורת האימון.