לחימה

בשנים האחרונות הפך טאי צ'י לשם נרדף לפעילות גופנית מתונה שמטרתה העיקרית היא שיפור הבריאות הפיזית והנפשית. כל זה נכון ובנוסף קיימים בטאי צ'י רבדים נוספים של מדיטציה, מיקוד המודעות והרפיה.

אולם טאי צ'י צ'ואן החלה את דרכה כשיטת לחימה אפקטיבית.

מורים רבים לטאי צ'י כיום עושים הפרדה מוחלטת בין תרגול למטרות בריאות ותרגול למטרות לחימה. חלק פשוט בחרו לוותר על הרובד הלחימתי של השיטה, או שמעולם לא למדו אותו מהמורה שלהם. אחרים קיבלו את הסמכת הטאי צ'י שלהם בסדנת סוף שבוע, הם אינם מבינים את השיטה וחסרי ידע וביטחון בכל מה שקשור ליישומי הלחימה, ונוח להם לטעון שטאי צ'י היא בסך הכל התעמלות סינית עתיקה.

האמת היא שאין כל ההבדל בין טאי צ'י למטרות בריאות וטאי צ'י למטרות לחימה. כפי שנוכל לראות בהמשך, טאי צ'י הוא טאי צ'י, השאלה היא רק איך מתרגלים אותו.

טאי צ'י כאמנות לחימה

המחקר אודות המקורות ההיסטוריים של הטאי צ'י נתון לפרשנויות רבות. ללא תיעוד ברור, קשה לקבוע אילו נתונים הם אמיתיים ואילו מבוססים על הפולקלור הסיני המפותח. העדויות הברורות הראשונות לגבי טאי צ'י מופיעות בערך במאה ה 16 בכפר בשם צ'ן במחוז הנאן שבסין.

ההערכה היא שהטאי צ'י התפתח כשילוב של שיטות לחימה שונות ביחד עם תרגילי צ'י קונג קדומים יותר.שילוב זה הביא ליצירת אמנות לחימה המשלב בתוכה עקרונות מהרפואה הסינית.

שיטת הלחימה שהתפתחה בכפר צ'ן נחשבה אפקטיבית ביותר ונשמרה בסוד. בתחילת המאה ה 19 ביקר בכפר מי שיהפוך את הטאי צ'י לשיטה פופולרית ונפוצה. יאנג לו צ'אן כל כך התרשם מהטאי צ'י של משפחת צ'ן עד שהיה מוכן לחכות מספר שנים כדי לקבל את רשותם להיות הזר הראשון שלמד את השיטה המשפחתית.

לאחר שסיים שם את לימודיו, חזר יאנג לו צ'אן למחוז הולדתו והוזמן על ידי המשפחה הקיסרית בבייג'ין ללמד את אמנות הלחימה. במהלך תקופה זו שינו יאנג לו צ'אן ותלמידיו אחריו את השיטה בהתאם להבנתם והפכו אותה לשיטה המתמקדת בבריאות לא פחות מאשר בלחימה.

שנים רבות מאוחר יותר, כאשר הגיע הטאי צ'י למערב, החלו להתגלות יתרונותיו הרבים. תוך שנים ספורות הפך הטאי צ'י לפופולארי יותר ויותר. כיום נחשב תרגול טאי צ'י לפעילות גופנית מתונה והוא מומלץ על ידי רופאים ואנשי מקצוע ככלי מעולה לשיפור איכות החיים והבריאות הפיזית והנפשית.

אולם טאי צ'י היא שיטה שפותחה בראש ובראשונה למטרות לחימה והגנה עצמית. הכתבים הקלאסיים של הטאי צ'י עוסקים בעקרונות של תנועה נכונה, אסטרטגיות, טקטיקות וטכניקות פעולה מול יריב.

בטאי צ'י, כמו באמנויות לחימה אחרות, האימון בלחימה דורש מוכנות. יש להבין את מטרות האימון וכיצד להתאמן. ההתחלה היא תמיד ברכות מירבית תוך התמקדות בלימוד ולא בניצחון או הפסד. רק כך אפשר ללמוד ליישם את עקרונות השיטה בלחימה מבלי להיפצע או לפגוע בפרטנר.

גראנד מאסטר וונג שו צ'ין, מייסד שיטת צ'נג מינג ומי שנחשב לאחד מגדולי הלוחמים בדורו, הציב את הלחימה כשלב הלימוד השלישי בשיטה. בשלב הראשון לומדים את התנועה, הקאטה. בשלב השני משכללים את הקאטה על ידי הבנה מעמיקה יותר של יישומי התנועות, הטכניקות והרעיונות המעשיים. השלב הבא בלימוד הוא הלחימה.

למידה מדורגת היא הדרך של אמנות הלחימה וזוהי דרכו של המרכז הישראלי לטאי צ'י.

ההבדל בין אמנות לחימה לאמנות…

אז מה בדיוק הוא ההבדל בין טאי צ'י המתורגל למטרות בריאות ומהו טאי צ'י המכיל אלמנטים של לחימה?ראשית, הקאטות זהות.

קאטה היא בעצם מילה יפנית שמתארת סדרת תנועות קבועה מראש המדמה תרגול קרב נגד מספר יריבים בדרך כלל. קאטות קיימות בחלק גדול משיטות הלחימה המסורתיות. הקאטה מכילה שילוב של טכניקות

שונות ורעיונות מורכבים. קאטות בשיטה מסוימת מכילות את ההיבטים השונים של תורת הלחימה שלה.

דומה נוסף הוא הרכות.

טאי צ'י היא אמנות לחימה פנימית. במהלך התרגול המטרה היא לשחרר את הגוף ולהרפות את השרירים. הרעיון מאחורי השחרור הוא לפתח את היכולת לייצר פה ג'ינג (Fa jin), מיקוד האנרגיה דרך המרכז ליצירת כוח מתפרץ עוצמתי.

אז מה בכל זאת ההבדל בין טאי צ'י המתורגל למטרות בריאות לבין טאי צ'י המכיל אלמנטים של לחימה?

התשובה היא: צורת התרגול.

אמנות לחימה היא שיטה בה תרגול לחימה הוא חלק בלתי נפרד מהאימון. לחימה היא חלק מההגדרה השורשית של אמנות לחימה ואין כל דרך להבין אותה חוץ מתרגול קבוע לאורך שנים. אמנות לחימה היא פרקטיקה יישומית לחלוטין, בדיוק כמו כל פרקטיקה אחרת כגון רפואה, בישול או נגרות. לא ניתן להבין אותה דרך שמיעה או ראיה, ולא ניתן לשלוט בה ללא התנסות.

יתרה מכך, מאחר והתנועות בקאטה מדמות טכניקות ואלמנטים של לחימה, הבנת הלחימה, ולו ברמה הבסיסית ביותר, חיונית על מנת להבין את התנועות ולבצע את הקאטה בצורה הנכונה.

אם כך, ההבדל בין אמנות לחימה לאמנות… הוא ההבדל בין תרגול שמכיל לחימה לתרגול שאינו מכיל לחימה בשום רמה. אימון טאי צ'י למטרות בריאות בלבד לא יכיל שום תרגול לחימתי. אימון טאי צ'י המכיל אלמנטים של לחימה יכיל תרגול בזוגות שיתפוס מקום נכבד לפחות כמו האימון על הקאטה.

לחימה היא לחימה היא לחימה

ללחימה יש מטרה ברורה: שליטה מוחלטת ביריב שלך. שליטה יכולה להתבטא בצורות שונות, החל מנטרול באמצעות הרתעה פסיכולוגית ועד פגיעה קשה ביריב כאשר הנסיבות מחייבות זאת.

לחימה מכילה בתוכה חבטות, בעיטות, הפלות, בריחים, מכות מרפק, מכות גוף. בקרב לא ניתן לנוע לאט כמו בקאטה ובדרך כלל אין זמן לחשוב. היססת, הפסדת. לחימה היא כאוטית, בלתי צפויה, מבלבלת ומאוד מאוד מפחידה. יש סיכוי להיפגע והאלמנט הרגשי, הנפשי משחק תפקיד מכריע ביכולת להגיב ולנצח.

לחימה היא דבר מורכב מאוד. טאי צ'י הוא אמנות לחימה אפקטיבית, אולם כדי להגיע למיומנות ושליטה גבוהה בטכניקות דרושים אימונים רבים. ככל שהאימונים ידמו מצבי לחימה אמיתיים יותר הם יהיו יעילים יותר. השגת שליטה מושלמת היא יעד שכמעט אינו אפשרי, אולם מטרת האימון אינה השגת שלמות אלא צעידה בשביל של חקר עצמי ושיפור מתמיד.

מחשבות על לחימה עלולות לשלוח גלים של צמרמורות במורד עמוד השדרה של רובנו. אף אחד מאיתנו לא רוצה לפגוע באדם אחר, או להיפגע. ועם זאת, על מנת ללמוד לחימה חשוב להבין אותה ואת המורכבויות שהיא מביאה עימה.

האימון בלחימה לא חייב להיות מסוכן או מתסכל או מפחיד. כאשר מתאמנים נכון, קל להנות מהאתגר ולהרגיש את השיפור ביכולות לאורך זמן.

אימון בלחימה מעמיד אותנו בפני ההתמודדות האולטימטיבית. על פי תפיסת אמנות הלחימה, ההתמודדות בלחימה אינה נגד היריב אלא נגד עצמי. הפסד או ניצחון אינם חשובים. רוח הקרב, הכבוד כלפי היריב והיכולת להתאושש ממכה או מפלה הם אלו שמעצימים אותנו והופכים אותנו לאמני לחימה וחשוב יותר, בני אדם טובים יותר.

חשוב לזכור תמיד, עבור אמן לחימה, לחימה תמיד תהיה מוצא אחרון.

לא רק טאי צ'י צ'ואן – לחימה משולבת

טאי צ'י צ'ואן היא רק אחת משלש אמנויות הלחימה הנלמדות במרכז הישראלי לטאי צ'י. השתיים האחרות הן שינג אי צ'ואן ובה גואה ז'אנג.

לכל אחת מהשיטת צורת אימון שונה ודגשים שונים. טאי צ'י מדגיש השתלבות עם תנועת היריב על מנת לקחת לו את שיווי המשקל, לנטרל את יכולתו לייצר התקפות יעילות ולהגיע למצב שליטה או התקפת נגד.

שינג אי היא שיטה המבוססת על התקפות ישירות תוך שימוש בכוח מתפרץ מטווח בינוני או רחוק. בה גואה היא שיטה מורכבת המדגישה עקיפה של כיוון הכוח של היריב על מנת להגיע לעמדת יתרון ולייצר התקפה מהירה ובלתי צפויה.

לחימה היא יצור רב מימדי. שלושת השיטות – טאי צ'י, שינג אי, בה גואה – משתלבות ביניהן ויוצרות שיטת לחימה משולבת. התמהיל הייחודי של שלושת השיטות מקיים מרחב אדיר של אפשרויות הגנה והתקפה בטווחים שונים, זוויות שונות ועוצמות שונות.

צ'י קונג הוא הזרוע הרביעית במרכז הישראלי לטאי צ'י, המשלימה את שלוש שיטות הלחימה. אימוני הצ'י קונג מתמקדים בשיפור המודעות לגוף ולתנועה, שליטה בנשימה וחיזוק הקשר בין הגוף לנפש. כל אלו מייצרים יכולת שליטה עצמית גבוהה יותר, ביטחון עצמי וחוסן נפשי המשלימים את הפן הנפשי/רגשי החיוני על מנת להתפתח באמנות לחימה.

פוש הנדס – להילחם ברכות

פוש הנדס (PUSH HANDS) הן סדרת תרגילים בזוגות שפותחו במהלך השנים על מנת לתרגל טכניקות לחימה ושימוש בהן במצבי לחימה מטווח קרוב. פוש הנדס הוא כלי משוכלל להבין את הפן הלחימתי של הטאי צ'י המורכב מזרימה, תזמון, תיאום, מיקום, מרחק, עבודת רגליים, שיווי משקל וכוח מתפרץ.

פוש הנדס הוא המצאה די גאונית למען האמת. זהו תרגיל שניתן לבצע ברמות שונות של אינטנסיביות, בהתאם לרמה ולניסיון של התלמיד. התרגול הראשוני יכול להיות רך מאוד ואיטי ולהדגיש בעיקר שחרור והעברות משקל.

ככל שהמיומנות עולה ניתן להגביר את העצימות ולהוסיף אלמנטים נוספים של סימון התקפות שונות. כל זאת מבלי להיפגע ומבלי לפגוע או לפצוע בצורה חמורה את הפרטנר. למעשה, רכות, תנועה זורמת ומינימום התנגדות היא המרכיב המרכזי באימון פוש הנדס. הרכות מאפשרת להרגיש את היריב, לנטרל את ההתקפות שלו ולהשיג עליו שליטה.

אימון פוש הנדס מאפשר לשני המתאמנים לחוות היבטים טכניים ונפשיים של לחימה ברמות אינטנסיביות גבוהות ביותר, מבלי בעצם להילחם ממש.

לסיכום

העקרונות שהופכים את הטאי צ'י לשיטה יעילה כל כך לשיפור הבריאות הם בדיוק אותם עקרונות שהופכים אותה לשיטת לחימה יעילה. תרגול הטאי צ'י יעיל להפליא לבניית בריאות וכוח, אך אם רוצים להבין כיצד ליישם את השיטה בלחימה יש לתרגל יישומי לחימה, טכניקות והרבה הרבה פוש הנדס.

בימינו, הסיכוי שנאלץ להילחם על חיינו הוא קטן יחסית, ולכן לא נכון למקד את כל האימון רק בלחימה. אולם בעזרת אימון בלחימה, בתנאי שהוא נעשה נכון, ניתן לשפר את הכוח הפנימי, רוח הלחימה, שלוות הנפש והביטחון העצמי בכך להגיע לרמה גבוהה באמת באמנות לחימה.